המחשבות על לידת בית התחילו לי במהלך ההיריון השני. אחרי חווית לידה לא מוצלחת במיוחד בלידה הראשונה בבית החולים, הרגיש לי נכון לעבור את התהליך העצום הזה בבית הקטן והנעים שלי בתל אביב.

אחרי הרבה המלצות ומחשבות, התקשרתי ליובל וקבענו שיחה בזום יחד עם איה ובעלי.

כבר בדקה הראשונה, ידעתי שאיתן אנחנו רוצים להמשיך. הרגשנו מרחוק את האנרגיות והחיבוק שלהן.

הן ענו לנו על כל השאלות והצליחו להרגיע את הפחדים והחששות בצורה סבלנית ומאוד מקצועית.

נפגשנו בקליניקה המהממת שלהן כמעט כל שבועיים. כל פגישה הייתה כמו לשבת עם חברות טובות. הן באמת רצו להכיר אותי, את התחושות והמחשבות שלי והיו מספרות, מסבירות על התהליך ועונות ברוגע על כל שאלה שהייתה לי. בכל סוף פגישה איה ויובי היו בודקות את הבייבי שלי. נוגעות בעדינות ומדברות אל הבטן. זאת הייתה חוויה נעימה ומרגשת בפני עצמה.

הגעתי לשבוע 41+5. מצד אחד אני מתה ללדת. בבדיקות בבית חולים משבוע 40 מלחיצים אותי לעשות כל מיני זירוזים, ואני בנימוס מסרבת. כי מצד שני אני מרגישה מאוד בטוחה, אני יודעת שהמיילדות שלי איתי.

בכל רגע ביום שהייתי צריכה אותן הרגשתי תמיכה מקצועית ומרגיעה. אחרי כמה ימים של ליווי והכוונה בהשראת לידה טבעית, הגיעו לי הצירים. אני איתן בטלפון. יובי מרגיעה אותי אבל נשארת מאוד כנה. מהניסיון האישי שלי, כנות ותמיכה זה לא משהו שתמיד מקבלים בבית חולים ״אני מפחדת״ אמרתי לה, ״מי מה את מפחדת?״ ״שיכאב לי , אני יודעת שיכאב לי.״ יובי ענתה לי בקול המרגיע שלה ״יכאב לך, אבל אנחנו איתך, את לא לבד, אנחנו נעזור לך״. באותו רגע כל כך הערכתי את הכנות. זה באמת הרגיע אותי. שם הבנתי שאני עם הנשים הכי נכונות לי ללידה.

בעלי מדליק כמה נרות בבית, מוזיקה רגועה ברקע ואני יושבת לי על הכדור פיזיו. הכל מוכן. לא חסר כלום, הכל כל כך מדויק לפי הרשימה שלהן. אני נושמת ומעבירה את הצירים הראשונים.

בעלי בקשר עם המיילדות ומעדכן אותן בהתקדמות הצירים. הכל בשקט ורוגע שאני לא שמה לב לכלום. כשהצירים התחילו להתגבר, איה ויובי נכנסות לבית שלי. מניחות את הציוד בפינה של הבית, וישר מגיעות אלי: ״מה יעזור לך? אנחנו כאן״. מהרגע הזה, בלי יותר מדי מילים ובעיקר עם המון רוגע בעיניים התחילה הלידה. אני נכנסת עם איה למקלחת. היא שמה לי מגבת מתחת לברכיים שיהיה לי נוח. היא דואגת לי. המים החמים נעימים על הבטן שלי והיא מאחורי עושה לי מסאג׳ בגב התחתון. היא מלווה אותי ואת הצירים שלי יחד עם הקול הרגוע שלה. יובי נכנסת מידי פעם עם המוניטור, אני שומעת את התינוק שלי והיא מרגיעה אותי שהוא בסדר ושטוב לו. כל הליווי חיכיתי לרגע הזה, וכשהרגע הזה הגיע אני מרגישה שהן פשוט תמיד היו כאן איתי, לא מבינה איך אי פעם הצלחתי לעשות את זה בלעדיהן ובלי התמיכה הזאת. אנחנו יוצאות מהמקלחת, ומרגיש לי נכון לעבור למיטה שלי.

הצירים ממש מתחזקים, בעלי כאן איתי יחד עם יובל ואיה, אין מגע מיותר. יש רק מגע של תמיכה, אני מרגישה שהן מחזיקות אותי. כל הגוף שלי איתן ואני מניחה ראש על בעלי. שלושתם מלווים את הכאב שלי, הקול שלי משתלב עם הקולות שלהם ואני מרגישה שאני נמצאת בפגישה אינטימית עם ה???

יובל מקבלת את התינוק שלי, הוא בוכה ויוצא אליי. האווירה רגועה ונעימה בדיוק כמו שחלמתי. הבייבי שלי עליי. אין צעקות של מזל טוב! או אורות חזקים שמסנוורים אותי ואותו. מצאתי את השקט שכל כך רציתי ברגע העוצמתי הזה. כולנו מאוד מתרגשים ושמחים. אני רואה את העיניים של המיילדות שלי. הן נרגשות לא פחות ממני. המבט שהן מחליפות בניהן מרגש אותי. ה׳ נגע בהן, והן נגעו בנו.

אני נשארת עם השילייה כמה זמן שצריך, ואז חבל הטבור נחתך על ידי בעלי. אין אושר כזה, יובי מביאה לי אוכל ושתיה, איה מלווה אותי למקלחת, אני מתקלחת והיא פה לידי. תמיד.

 התינוק שלי בחדר ליד עם יובי והיא מטפלת בו בעדינות, מנקה אותו ושוקלת אותו. אחרי כמה דקות אני חוזרת לחדר שלי, יש אוויר, החדר נקי, מצעים חדשים, אין שום זכר לזה שלפני שניה הייתה פה לידה. עד היום אני לא יודעת איך הם תקתקו לי ככה את הבית. הבייבי שלי לבוש יפה בבגדים שאני בחרתי לו, בידיים של אבא שלו. אני חוזרת למיטה ליד התינוק שלי, איה שמה לי אותו על הציצי, או אולי זה היה לפני? לא זוכרת את הסדר של כל הדברים, אני רק יודעת שאני סומכת עליהן במיליון אחוז.

הבייבי היפה שלי שוכב במיטה שלו קרוב אליי, אני בפיג׳מה שלי כבר מקשיבה למילים שלהן, זהו עוד מעט הן עוזבות את הבית ואני לא רוצה שהן יעזבו. היה לנו כל כך מושלם ביחד הן יוצאות מהבית, אני בעלי והבייבי שלי הולכים לישון לכמה שעות.

שהתעוררנו עם הבייבי לידנו, הרגשתי שכל זה היה חלום.

אני בחיים לא ידע איך להודות להן על עבודת הקודש שהן עשו בשבילנו. על התמיכה האין סופית ועל האנרגיה המדהימה שהן הביאו לבית שלי וללידה שלי. הן היו בשבילי יותר מאחיות, ותמיד תהיה לי אהבה אין סופית לנשים המושלמות האלה.